תמונת מאבקו של יעקב עם המלאך צרובה בתודעתנו, אולי משום שיש בו כל כך הרבה שאינו עומד במבחן ההיגיון הפשוט שלנו. שורות רבות מקדישה התורה מקדישה לסצנה הזו אבל בסופן אנחנו עדיין מוצאים את עצמינו מגששים באפלה בניסיון להבין מה באמת קרה שם.
רשב"ם בפירושו לתורה טוען כי פגישתו של יעקב במלאך היא תוצאה של ניסיון שלו לברוח ולהתחמק מהפגישה עם עשו. יש משהו רדיקלי בפירוש הזה, המביא למסקנה שמאבקו של המלאך ביעקב (בין אם מדובר בייצוגו המלאכי של עשו, או במשהו אחר לגמרי) מוצדק לגמרי, וטוב הוא עושה כשהוא מביא את יעקב לעמוד מול עשו פנים מול פנים בלי להניח לו להתחמק.
רבי שמחה בונים מפשיסחא לוקח את קו המחשבה הזה אפילו רחוק יותר. המלאך אינו מוכן לספר ליעקב מה שמו, לא משום שזהו סוד, אלא משום שאין בזה צורך. די היה במבט אחד של יעקב פנימה, אל תוך עצמו, כדי לדעת מול מי הוא עומד, אך מהרגע שהמלאך מזכה אותו בשמו החדש – ישראל, שם שעצם המשמעות שלו היא "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב, כ"ט), אין צורך אפילו באותו מבט. בזכות השם שקיבל, יעקב מבין שיריבו איננו עשו החיצוני לו, אלא הוא מייצג את השדים שבתוכו, את היצורים שנמצאים בקרבו, כחלק ממנו. ר' שמחה בונים מציין כי אם מחברים את הערך המספרי של המילים של "יעקב" ו"שטן", יוצאת המילה "ישראל" בגימטריה. (למי שאיבד את המחשבון – זה יוצא 541, וזאת הפעם האחרונה שתשמעו אותי מתעסק בגימטריה!)
נראה לי כי התובנה העמוקה הזאת מהדהדת אצלנו כמעט באופן אינסטינקטיבי כאמת. היא טומנת בחובה את האתגר העומד בלב תהליך הגילוי העצמי שלנו, גם כשהוא לוקח שנים רבות. במובנים רבים, תהליך ההתבגרות שלנו דורש מאיתנו להכיר בצדדים האפלים שלנו ולהתמודד איתם. דמותם של גיבורים רבים מז'אנר רומן החניכה – מדייויד קופרפילד ועד האקלברי פין והארי פוטר, בנויה על תהליך הגילוי הזה עצמו, והאתגרים שהוא מביא איתו. הז'אנר הזה משקף, בין השאר, את ההכרח, את הצורך הבלתי מתפשר המתעורר בנו בשלב מסוים בחיינו להכיר, עד כמה שיהיה הדבר קשה ומפחיד, בפינות האפלות של האישיות שלנו ובנזק שאנחנו עושים – לעצמנו ולסובב אותנו. היכולת לזהות את ה'צללים' שלנו ולהודות בקיומם אצלינו ובשייכותם אלינו מבלי לצרף לכך תחושת אשמה או גינוי עצמי היא אחד האתגרים הגדולים של החיים, ובמובנים רבים, קל יותר להפנות אליה גב ולברוח ממנה. אבל במקרה של יעקב כולנו מבינים שאם כך הוא היה נוהג, היו אותם מעשים שעשה ושרדפו אותו 21 שנה ממשיכים לרדוף אותו עד לסוף ימיו. רק לאחר שהוא מוצא בתוכו את הכוח להיאבק פנים אל פנים עם ה"שטן" שבתוכו ולקחת אחריות על מעשיו, רק אז הוא יכול באמת לעמוד מול עשו כאח.
אולי זאת מהות ההתגלות שמביא איתו המלאך. טבעה של הנפש שלנו והיכולת שלה לעמוד בכנות מול עצמה ומול המשמעות של היותה אנושית, היא המביאה ליכולת לפגוש את האחר – בין אם הוא אנושי, ובין אם הוא אלוקי. ובכל זאת, גם תוך כדי המפגש, היא לא יכולה להיות מושגת לחלוטין. היא נשארת לוטה בערפל, קרובה כל כך, כמעט בהישג יד, ועדיין תמיד קצת מעבר לתפיסה שלנו. רגע לפני שעולה השחר – גם היא חומקת מבין האצבעות.
נ.ב. כל אלה ש"ארץ ים" של אורסולה לה גווין היה חלק מתהליך ההתבגרות שלהם יודעים בדיוק על מה אני מדבר. המאבק עם ה"צל" יכול להיפתר רק כאשר גד מבין לבסוף כי עליו לתת לו את שמו שלו.
שבת שלום!!
