פורים - מקור השמחה לכל השנה

פורים: מקור השמחה לכל השנה

חז"ל קבעו "משנכנס אדר מרבים בשמחה". מעבר לשמחה הפשוטה על ההצלה הפיזית מעצתו של

המן הרשע, חודש אדר, ופורים בפרט, הם השראה לשמחה פנימית ועמוקה יותר שמלווה אותנו

לאורך כל השנה.

1: המגילה: הסתר פנים כנורמה.

חז"ל דורשין שלמרות ששם ה' לא מופיע במפורש במגילת אסתר, הוא מרומז בכל פעם שכתוב

במגילה "המלך". אמירה זו מתעצמת לאור זה שפורים הוא בסוף גלות בבל בעידן של סיום הנבואה -

כלומר פורים הוא החג הראשון בתקופה של הסתר פנים. בנוסף, סיפור המגילה מתרחש לאורך תשע

שנים (ולא בחצי שעה שזה לוקח לנו לקרוא אותה). הוי אומר פורים הוא החג הראשון שאין בו נס גלוי

מיידי שמציל את עם ישראל ואין בו גלוי שכינה. ניתן לחוות את הדבר הזה כירידה רוחנית ואיבוד

היכולת שלנו לתקשר עם הקב"ה, שכן מאז ועד היום אנחנו חיים בהסתר פנים. במקום זה, חז"ל

מרמזים לנו, דרך קריאתם המיוחדת במגילה, שבזמן של גלות ובעת הסתר פנים, יש אפשרות לגלות

את עקבותיו של הקב"ה במציאות. צריך רק לקרוא אחרת.

קריאה "אחרת" זו של חז"ל במגילה, איננה תיאור של נסים שניתן להצביע עליהם במישרין, סיפור

המגילה הוא סיפור של מתיחת קו בין אירועים שונים לאורך שנים, אשר חיבורם יחדיו יוצר נרטיב של

ודאות וקשר עם ה' בתוך עולם של העדר. לא מדובר בנס אובייקטיבי אלא בסוג של פרשנות אישית

שלאורה נחשף הנס. חשיפת ה'נס' בתוך המציאות היא עבודה של התבוננות שאיננה שווה לכל נפש

ולא ניתנת לאישוש חיצוני.

פורים הוא החג שבו לראשונה אנו לומדים שאפשר למצוא את הקב"ה בתוך החיי יום יום שלנו -

ושלהתרחשויות של חיינו יש משמעות. במובן הזה פורים הוא מודל לכל השנה והשמחה שבו היא לא

רק על נס ההצלה החד-פעמית, אלא על אפשרות חדשה בעבודה ה' - הכרה שניתן למצוא את

הקב"ה בחיינו גם בעידן של הסתר פנים. 'שכינתא בגלותא' אין משמעה שהקב"ה כבר לא מתגלה

במציאות, אלא שהוא מתגלה באופן אחר, ואדרבה - נהפוך הוא - התקופה הזו, משאירה יותר מקום

לאדם להתקרב אל ה' בכוחות עצמו. על כך אמרו חז"ל "הדור קבלוה [=חזרו וקיבלו את התורה] בימי

אחשורוש" (שבת פח). דווקא בעידן של הסתר פנים יש לאדם את היכולת לקבל על עצמו תורה.

דווקא אז הוא יותר חפשי ומסוגל לבחור בתורת חיים. זאת, בניגוד למעמד הר סיני, שהיה זמן של

גילוי השכינה ומתן תורה - זמן שההתגלות היתה כל כך ברורה שלא נשארה אפשרות בחירה. וכפי

שחז"ל אכן מתארים את החוויה של מתן תורה, כמצב של "כפה עליהם הר כגיגית".

השמחה שנובעת מהתובנה החדשה הזאת בעבודת ה', היא הסיבה שרבי שמעון בן לקיש אומר

בירושלמי (מגילה פ"א ה"ה) שבנוסף לחמשת חומשי תורה גם מגילת אסתר לא תבוטל לעתיד לבוא

(בניגוד לנביאים וכתובים). מגילת אסתר והשמחה שנובעת ממנה הוא אבן יסוד בהתקשרות שלנו עם

ה' בעולם שאין בו גילוי שכינה.

2: משלוח מנות כדיבוק חברים.

כתוב במגילה "ומשלוח מנות איש לרעהו". גם כאן יש מקור חשוב לשמחה שמבעבעת בפורים. ר'

יחיאל וינברג (בעל השרידי אש) מסביר שטעם משלוח מנות הוא "להרבות שלום ואהבה ורעות" -

ולפי זה טוב שהאדם ייתן משלוח מנות מתוך "רגש של אהבה לאחיו" ולא מתוך תחושת מחויבות

וכפייה חברתית. זאת ועוד הרבי מאלכסנדר כותב ש"ריבוי המשלוח הוא חסרון" בגלל שכל סיבת

המשלוח מנות היא להביא להתקשרות בין אחד לשני: "יען שהמשלוח מנות הוא רק להראות החיבה

היתירה שמאחד לחבירו". אם כך העיקר איננו מה אדם נותן וכמה כסף הוא משקיע, המוקד הוא

הנתינה וההתחברות.

3: "אין שמחה אלא לשמח לב עניים"

השמחה בפורים היא גם שמחה פנימית אישית, גם שמחה בין חברים וגם שמחה שמתפשטת והולכת

לכל חלקי החברה. השמחה האמתית מתחילה בבית והיא מבעבעת ועולה עד שהיא כוללת אנשים

מבחוץ כולל הנדכאים והמסכנים. בהקשר זה, טוב שיהדהדו אצלנו דברי הרמב"ם בהלכות

מגילה (פ"א הל' י"ז): "מוטב להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין

שם שמחה גדולה ומפארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האמללים

האלו דומה לשכינה שנאמר 'להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים'".