כל הכבוד לעיריית תל-אביב, היא הצליחה לעקוף את בג"ץ – כרגע לפחות.
האמת היא שמגיעה לה יישר-כח על זה שהיא הצליחה לעורר דיון ציבורי סביב השבת והמרחב הציבורי. טוב שהדיון הציבורי הזה עולה, לא טוב שהוא יתנהל דרך אותם דפוסי מחשבה של תמיד.
כולנו מכירים את הסרט. זה הסצנריו הרגיל: רוצים לפתוח את סינימה-סיטי בשבתות, לאפשר תחבורה ציבורית בשבת איפה שהוא. בתגובה, רבנים או אנשי רוח-דתי, ליברלים יותר או ליברלים פחות לא משנה, כותבים על החשיבות של הערכים היהודים ומכאן הדרך קצרה מהמערבולת הכה מוכרת של כפייה דתית, דת-ומדינה שמסתיימת בתחושה ששוב הדתיים מחליטים עבור כולנו איך לחיות את חיינו. מעבר לזה שזה תסריט מוכר ומשעמם, התוצאה הגרוע מכל היא שהחברה המכונה דתית חושבת על הצד הדתי של המשוואה והחברה המכונה לא דתית חושבת על הצד הדמוקרטי של המשוואה. נדיר ששומעים דיון חיובי על "המדינה הדמוקרטית –היהודית" שבו החברה לוקחת אחראיות לשני הצדדים של המשוואה.
פתיחת החנויות בשבתות היא איננה שאלה דתית, היא שאלה קהילתית-חברתית שמוטלת על האוכלוסייה ככלל, ועל כל עיר בפרט לאפיין ולממש את הערכים היהודים בצורה המתאימה במרחב שלה. כבן אדם דתי וכרב שחה בעיר הקדושה תל אביב לא מעלה ולא מוריד שאני אראה אוטובוסים נוסעים בשבת ברחוב אבן גבירול – אני אצליח לחוות את שבת המלכה כך או כך, תודה רבה. המחשבה שחילול שבת בפרהסיא יהרוס את מוסד השבת מוזר למידי - וכי מישהו דתי יפסיק לשמור שבת כי עכשיו מרשים לו לפתוח את העסק שלו בנמל תל אביב? מבחינתי בבקשה go right ahead – את השבת שלה ושל שאר הדתיים זה לא ישנה.
כל עוד רבנים ממשיכים להגיד נו, נו, נו ולהביע את דעתם על שלל שאלות כגון: הפרהסיה של השבת, הגדרת מי הוא יהודי, כשרות לכולם וכו' וכו') זה ינציח את המודל שבו החברה הלא דתית פטור מלחשוב בצורה אחראית על הערכים היהודים של עצמה (כחברה) – שהרי ב"ה הרבנים/דתיים עושים את זה עבורם!
מה שטוב בדיון שקורם עור בתל-אביב הוא שיש בו פוטנציאל לפתח דיון ציבור-אחראי על אופי העיר וטיב השבת שמתאים לו. זו שאלה של תרגום הערכים היהודים לאור המציאות. כל ערך בהגדרה מתנגש עם ערכים אחרים – האומנות הוא אלמנט הכלת ערכים ולא הכרעה גורפת של ערך אחד על חשבון כל השאר.
האם אנו מעוניינים במרחב ציבורי שמשקפת מנוחה למרות שהיא פוגעת ביכולת התנועה של הרבה אנשים (בעיקר האוכלוסייה החלשה)? האם אנו מעוניינים בשרות, חופש הקניין ותחרות ללא הגבלה למרות שערכים אלו פותחים את הדלת בפני סוג של עבדות פוטנציאלית גירסת 24/7 שבה אנשים מרמה סוציו-אקונומי נמוכה "ימצאו" את עצמם עובדים על מנת לשרת אותנו? האם, בתור עיר, אנו שונים מכל עיר מערבית אחרת בגלל איזה צביון יהודי (שתמיד יעבור הגדרה מחדש ונמשיך להתווכח עליו עד סוף ימינו) או שבעצם נשמח להידמות לניו-יורק כמיטב יכולתנו? אלה הן שאלות אמתיות וראוי שהציבור הלא דתי יתחבט בהם ויפתח סביבם דיון קהילתי-ציבורי. דיון שיתמודד בצורה חיובית עם שאלות של צביון יהודי בעולם חופשי ולא יסתפק בהצגת דעות שמדגישות אלמנטים דמוקרטיים בלבד.
