חנוכה 2021
עודכן: 1 בספט׳
חנוכה עשוי להיות החג המהנה ביותר. מי אינו אוהב לחזור לבית חם, המואר באור הנרות, בלילות החשוכים והקרים ביותר של השנה? קשה להתווכח עם המתנות, משחקי הסביבון והמאכלים המתוקים — סופגניות ולביבות בשפע, עם כל הכבוד לשיקולי הבריאות.
אין הרבה דברים שמפריעים לנו פשוט ליהנות. מעבר לצורך להיזהר שלא להשתמש באור נרות החנוכה לצרכים אחרים — למשל, לקרוא לאורה של החנוכייה בלבד — ולתפיסותיהם הקפדניות והכמעט אובססיביות של אנשים מסוימים בנוגע לזמן ולמקום המדויקים שבהם צריך להדליק, אין כמעט מגבלות על ההנאה.
אנחנו יכולים ללכת לעבודה, ליהנות מכל יתרונותיה של המודרניות המחוברת ולהשתתף בכל חגיגות החג. זה פשוט אידיאלי.
כל כך אידיאלי, למעשה, עד שקשה להאמין שזה אמיתי ואי אפשר שלא לתהות...
האם אין זה מעניין שכמעט לכל דת ותרבות יש חג אורות כלשהו בתקופת החורף? חז״ל עצמם מספרים שאדם הראשון חשב שהעולם עומד להגיע לקיצו כאשר הבחין שהימים הולכים ומתקצרים — ללא ספק כעונש על חטאו. רק לאחר מכן הבין, בהקלה, שזהו הסדר הטבעי של העולם. האם חנוכה הוא בסך הכול הגרסה היהודית שלנו לחג אוניברסלי?
״אבל רגע,״ אולי תתנגדו, ״חנוכה נמשך שמונה ימים דווקא בגלל נס פך השמן!״
אלא שבבדיקה מעמיקה יותר, גם הטיעון הזה אינו עומד על קרקע יציבה במיוחד. לא אחר מאשר רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, מצביע על הקושי שמעורר המספר שמונה: אם החשמונאים מצאו שמן שהספיק ליום אחד, הרי שהנס התרחש רק בשבעת הימים שלאחר מכן. אם כך, חנוכה היה צריך להימשך שבעה ימים ולא שמונה.
אולי תענו שהנס של היום הראשון היה עצם מציאת השמן. אולי אתם סבורים שהקב״ה חולל מעין תרגיל חשבונאי, כך שהשמן בכל יום היה מורכב משבע שמיניות של נס ומשמינית אחת טבעית.
אפשר גם לציין שחג הסוכות, כולל שמיני עצרת, נמשך שמונה ימים, וכך גם ימי חנוכת המשכן במדבר. אולי החשמונאים לא חגגו את סוכות באותה שנה מפני שהיו עסוקים במלחמה, ולאחר מכן השלימו את החג באמצעות כינונו של חנוכה. ואולי, כאשר מצאו את בית המקדש מחולל וחרב, ביקשו לבסס את טיהורו וחנוכתו על התקדים של משה רבנו ושל אבותיהם.
דבר אחד בטוח: ההיסטוריה הממשית שסביב סיפור חנוכה אינה מסייעת לנו במיוחד. נכון, החשמונאים ניצחו בקרב, אבל התרבות ההלניסטית לא נעקרה מן השורש, והעם היהודי לא נהנה מעצמאות מדינית לאורך זמן. למעשה, השושלת החשמונאית הידרדרה בתוך זמן קצר לאי־סדר ולשחיתות.
הריקבון היה עמוק כל כך עד שחז״ל הכריזו: ״כל דאתי מבית חשמונאי עבדא הוא״ — כל הטוען שהוא מצאצאי בית חשמונאי אינו אלא עבד. ניצחונותיהם של החשמונאים אולי היו מרשימים, אך קשה לטעון שהם שינו את מהלכה של ההיסטוריה.
בישראל המודרנית מוצגים החשמונאים כציונים הראשונים — חזקים, עצמאיים וסומכים על כוחם. רומנטי ומושך ככל שיהיה החיבור הזה, הוא מתעלם מאלפיים שנות הגלות שבאו לאחר מכן. הוא גם נמנע מלהכיר בדבר שלמענו נלחמו החשמונאים.
הבה נודה באמת: מתתיהו ובניו היו קנאים דתיים. ספק רב אם היו מגלים סובלנות מיוחדת כלפי אורח החיים שלנו, ובוודאי לא כלפי הזהות התרבותית־דתית העכשווית של מדינת ישראל.
כל זה מוביל אותנו למסקנה מתבקשת, גם אם לא נעימה במיוחד לעיכול: מהנה ככל שיהיה חג החנוכה, נדמה שאין בו תוכן רב. למען האמת, הוא חג ״מומצא״ — מוסד אנושי מתחילתו ועד סופו.
מעניין לציין בהקשר הזה שההלכות הנוגעות ליחסנו לאור החנוכייה מחמירות הרבה יותר מן ההלכות הנוגעות לחפצי מצווה אחרים, כגון שופר או לולב. נרות החנוכה הועלו למעמד החורג בהרבה ממה שמעמדם ההגיוני לכאורה היה מחייב — כמעט כאילו המוסד האנושי הקרוי חנוכה מרגיש שעליו להוכיח משהו.
לעיתים מעט מרגיז לשמוע שהתשובות לשאלות שלנו נמצאות בתוך השאלות עצמן. מתוחכם ככל שהרעיון עשוי להישמע בתחילה, בדרך כלל הוא מתגלה כטיעון פשטני למדי. אבל במקרה הזה אני חושב שהוא דווקא עשוי להיות נכון.
רבי יהודה אריה לייב אלתר מגור, המוכר יותר בשם ה״שפת אמת״, מפרש את חלקו השני של הקטע הפותח את ״הנרות הללו״ — שאנו אומרים מיד לאחר ההדלקה — לא כתוצאה אלא כסיבה. ראו את המאמר השני לחנוכה משנת תרל״ט.
״הנרות הללו קודש, ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד״ אין פירושו: מכיוון שהנרות קדושים, אסור לנו להשתמש בהם. המשמעות היא דווקא: הנרות קדושים משום שאיננו משתמשים בהם.
היחס שלנו אל הנרות הוא שיוצר ומגדיר את הקדושה. ההשקעה הפעילה שלנו וההחלטה שאנו מקבלים הן שמאפשרות לקדושה להתגלות.
לעיתים קרובות אנו אומרים ש״מה שאדם משקיע בחיים הוא מה שהוא מקבל מהם״. למרות הקלישאתיות של האמירה, במקרה הזה יש בה אמת. יצירת המשמעות והתגלותה של הקדושה אינן מצבים קבועים שרק דורשים מאיתנו להכיר בקיומם. הן תוצאה של אמונה הדורשת את השתתפותנו הפעילה.
כאשר אנו מתבוננים בדברים באור הזה, אנו הופכים לגיבוריה ולמחבריה של הקדושה — קדושה שאינה קדושה פחות רק משום שנוצרה בידי אדם.
בתורה אחרת של ה״שפת אמת״, שבה דנתי לפני כמה שנים — המאמר השני לחנוכה משנת תרל״ב — הוא טוען שאף שניצחון חנוכה היה חלקי בלבד, משום שנשארנו תחת השפעתה של יוון ולאחר מכן תחת שלטונה של רומא, ה״נס״ הגדול היה שגם לנוכח הניצחון החלקי הזה היו החשמונאים מסוגלים לחוש קרבה אל הקב״ה.
אפילו בתוך החושך הם הצליחו למצוא משמעות ולחוש בה. זהו, לדברי השפת אמת, נושאו של חנוכה — תהליך שהחל ביוזמת החשמונאים וממשיך להתקיים לאורך הדורות.
איננו מדליקים את החנוכייה רק כדי להנציח נס שאירע בעבר הרחוק. אנו מדליקים אותה כדי ״להביא אור״ אל חיינו, ולהאיר את המציאות הבלתי מושלמת ולעיתים המאכזבת שבה אנו חיים.
כל המצוות דורשות צורה כלשהי של גילוי או חשיפה. הן דורשות פעולה ומאמץ אנושיים כדי שהקדושה הטמונה בהן תוכל להתגלות. באותו אופן, כל אחד מן החגים מעלה אל פני השטח ערכים ואידיאלים שונים. פסח, למשל, מייצג את החירות ומעודד אותנו לחקור ולהעמיק את הבנתנו בה.
חנוכה, בתורו, הוא החג החוגג את כוח הפעולה האנושי — את חשיבותם של מאמצינו ושל נקודת המבט שלנו. זהו חג החוגג את ניצחונו של האדם: את ניצחון התקווה על הייאוש ואת ניצחון המשמעות על הפסימיות.
הניצחון הזה מתרחש גם — ואולי במיוחד — בחשכת החורף, כאשר דבר אינו צומח והקב״ה נראה רחוק כל כך. בעומק החורף, אל מול החושך והקור, אנו מדליקים את נרות החנוכה.
כך ניתנת לנו בכל חורף הזדמנות לגלות מחדש את נס חנוכה: למצוא משמעות ולהכניס קדושה אל תוך חיינו.



תגובות