top of page

לך לך 2021

תמונת הסופר/ת: יקר תל אביב
יקר תל אביב
30 באוג׳
זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 1 בספט׳

# לך לך 2021 מהי טכניקת קריאת הספרים שלכם? אולי זו שאלה מוזרה — ייתכן שאפילו לא ידעתם שקיים דבר כזה. אני שואל מפני שפגשתי פעם אישה שתמיד הייתה מתחילה לקרוא ספר בכך שדפדפה אל העמוד האחרון ובדקה כיצד הוא מסתיים. רק לאחר שידעה בבירור לאן הדברים מובילים, הייתה חוזרת להתחלה וקוראת את הספר בסדר שאליו התכוון המחבר. בתחילה זה נראה לי מוזר. הרי כך מאבדים את כל הדרמה ואת כל המתח. אבל האמת היא שלעיתים קרובות אנו עושים דבר דומה; אולי לא עם ספרים חדשים, אבל בהחלט עם סרטים שכבר ״נהרסו״ לנו על ידי ספוילרים, או כאשר אנו חוזרים לספר שכבר קראנו. יסוד ההפתעה אולי נעלם, אבל בתמורה אנו מקבלים את הסיפוק ואת תחושת הביטחון שמעניק הידע. כאשר אנו יודעים שבסופו של דבר הדברים יסתדרו — גם אם בדרך תתרחש טרגדיה — אנו חשים נחמה וביטחון. זהו אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בקריאת התנ״ך: כבר בתחילת הסיפור אנחנו בטוחים למדי שאנחנו יודעים כיצד הוא יסתיים. הדבר בעייתי במיוחד כאשר אנו חושבים על אברהם. דמותו מוכרת לנו כל כך, ובכל זאת כל סיפורו סובב סביב יסוד אי־הוודאות. כאבטיפוס של המאמין באל אחד, אברהם מצטווה: ״הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים״ (י״ז, א׳). חז״ל מבחינים בין הציווי הזה לבין התיאור של נח זמן קצר לפני המבול: ״אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ״ (ו׳, ט׳). הם מסבירים שבעוד נח היה זקוק לליוויו של הקב״ה ול״סעד לתומכו״, אברהם היה מסוגל לצעוד קדימה אל הלא־נודע גם בלי יד אלוקית מרגיעה שתנחה אותו. פעם חשבתי שחז״ל פשוט נטפלים לנח, משום שההבחנה הזאת נראתה לי מעט מאולצת ולא הוגנת. אילו הפסוקים היו מנוסחים בצורה הפוכה, חז״ל היו יכולים באותה מידה לשבח את אברהם על רגישותו, על האינטואיציה שלו ועל יכולתו לקרבה, ובמקביל לבקר את נח על כך שרץ קדימה מתוך מחשבה שהוא יודע טוב יותר. אולם השנה נפל לי האסימון. חז״ל לא ניסו להאדיר את אברהם ולהשמיץ את נח; הם הצביעו על הבדל יסודי באופיים של שני הצדיקים האלה. הציווי שניתן לאברהם בברית המילה — ״התהלך לפניי״ — הוא למעשה המשכו של הציווי ״לך לך״ שבתחילת הפרשה, ואף משתמש בפועל מאותו השורש. ״לך לך״ לא היה ציווי חד־פעמי ויוצא דופן להתחיל את המסע לארץ כנען בלי לדעת עדיין מהו היעד. במשך כל חייו נאמר לאברהם ״ללכת״ בלי הביטחון שמעניקים מעקות בטיחות או מסלול מוגדר בבירור. אמנם הקב״ה מבטיח לו דברים רבים, אך כולם נמצאים בעתיד הרחוק, וכמעט דבר מהם אינו מתממש במהלך חייו של אברהם. כאבטיפוס של המאמין, אברהם עומד בניסיונות רבים. הוא נבחן לא רק בשל הפער המבהיל בין אמונתו לבין המציאות המוחשית, אלא גם משום שהוא נדרש להמשיך וללכת שוב ושוב, כמעט ללא בהירות וללא כל ערובה. לכך התכוונו חז״ל בהשוואה בין נח לאברהם. הליכה ״עם״ מישהו עשויה להעיד על צורך בביטחון ועל חוסר נוחות מן האפשרות להיות הראשון שעושה דבר־מה. הרי כל אחד יכול להיות חלוץ לאחר שמישהו אחר כבר הראה לו את הדרך. לכן אין זה מפתיע שנח, הצועד לצד הקב״ה, אינו מערער עליו ברגע האמת. לעומת זאת, ההליכה לפני הקב״ה דורשת נכונות להוביל את הדרך, מתוך ידיעה מלאה שייתכן שאין לפנינו קרקע מוצקה שעליה נוכל לעמוד. היא דורשת מאיתנו לקבל את העובדה שאיננו יודעים כיצד הסיפור יסתיים. אולי דווקא היכולת הזאת מעניקה לנו את הביטחון הדרוש כדי להתעמת עם הקב״ה, גם כשאיננו בטוחים שאנחנו צודקים. זו אינה תפיסת עולם שאפשר להפעיל ולכבות לפי הצורך. זוהי דרך חיים ועמדה כלפי החיים — אתיקה שלמה של התקדמות אל תוך הלא־נודע. כמובן, הרעיון הזה אינו חדש. החיים לימדו אותנו שללא סיכון אין סיכוי. רבים מאיתנו יצאו לדרך חדשה ויודעים כיצד להרים עוגן; לעיתים קרובות אנו מבקשים לטלטל ולשנות את חיינו המקצועיים והאישיים. אבל באיזו תדירות אנו מיישמים את אותו היגיון על הזהות הדתית שלנו ועל אמונותינו? לפעמים אנו מתייחסים לדת ולאמונה בקב״ה כאל פוליסת ביטוח שאפילו פסקל היה גאה בה — הרי זה לא יכול להזיק, נכון? למעשה, אני חושב שזה דווקא עלול להזיק. אמונה וחיים דתיים הם דברים דינמיים. עלינו להתמודד ולהיאבק איתם, והם מוציאים כל אחד מאיתנו אל מים שלא מופו מעולם. כפי שאברהם היה צריך לצאת החוצה — ״וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה״ (ט״ו, ה׳) — כדי לראות ממד חדש, כך גם אנחנו נדרשים לצאת מגבולותינו הפיזיים והרוחניים. רש״י מציע כאן פירוש עוצמתי: אברהם נדרש לצאת מן האמונה באצטגנינות, שחזתה כי לא ייוולד לו בן. מלאכת היציאה החוצה אינה פשוטה. היא בודדה, מורטת עצבים וחסרה לחלוטין את תחושת הביטחון שאנו משתוקקים אליה לעיתים באופן נואש. איננו יכולים לדעת בוודאות שנגיע אל הארץ המובטחת. ובכל זאת, למרות הספקות והקשיים המכרסמים בנו ולמרות עמימותה של הדרך שלפנינו, עלינו להתהלך לפני הקב״ה בתמימות ובאומץ. האפשרות האחרת היא להיות כנח: להישאר צמודים לקב״ה ולהמתין לכל אות ממנו — ולהסתכן בכך שנהיה עדים דוממים לאסון הבא.

 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול

תגובות


bottom of page